אני הולך בעיר, מציץ בפניהם של העוברים ושבים ראית את נערת השיחה? לא.הנה היא! אני משיג את הילדה שלפנינו.נטשה!היא מסתובבת. עיניה הירוקות של רופאת הכלא מסתכלות עלי. אני נטשה.את לא נטשה.אני ממשיך הלאה. למה היא לא? אולי היא נעלבה? על מה? על כמות גדולה של זרע? כן, סביר…

נערות ליווי הולכות לאורך הטיילת לפגוש אותי צללית של נערת ליווי. “נטשה,” אני מרגיש בלב.נטשה, את? כן, בוריה, אני מחכה לך.אנחנו עולים על הספסל. שוב אני מוצא את עצמי בשבי של אהבה גדולה ותשוקה גדולה. אני מרגיש כל כך טוב איתך, נטשה! כמו אבן נופלת מהלב, היא פועמת…