לילה
התאהבתי בה מיד. אישה יפה, שיער שחור ארוך, עיניים חומות אקספרסיביות.
שמי נטשה, נערות השיחה אומרות.
אני בוריס.
אנחנו יושבים זה לצד זה, יד ביד. אהבה ורוך תופסים אותנו בשלמותם. שלווה, שמחה, תשוקה, הכל התערבב בי. זה איזה קוקטייל מנקר עיניים של רגשות ורגשות חיוביים. המשיכה לאישה הזו חזקה יותר מכל דבר אחר. בעיניה קראתי את אותן רגשות. זו אהבה! לא, זה יותר מזה. זו תמצית כל הדברים הטובים והאמיתיים. זו שמחה מוחצת ושלווה מוחלטת. זה חופש מוחלט והתחלה אלוהית. זה תגמול ומוות, לידה ואהבה.
אני מחבקת את נטשה, מחבקת אותה. אני פותח את כפתורי השמלה, משחרר חזה אחד. חזה האישה גדול, לבן וחלק. אני מנשק אותה בשפתיים, מנשק אותה. אני מוצא את הפטמה, לוחץ את שפתיי, מלטף אותה עם הלשון. לשחרר את שני השדיים של נערת ליווי. כמה טוב לטבול בהם בראש. לשקוע בגבעות הרכות הגדולות האלה. אני רוצה את נטשה. ואני יודע שהיא רוצה אותי. שום דבר לא יהווה מכשול באהבה הגדולה שלנו, ברצון הגדול שלנו.
אנחנו יושבים עם נטשה במסעדה איפשהו. אבל זה לא מבלבל אותנו. אני פותח את כפתורי שמלתה עוד יותר. הנה הבטן הלבנה והחלקה של האישה, הנה הירכיים מתחילות. השמלה פתוחה, אני מורידה את התחתונים של נטשה. ואני מריץ את היד בין רגליה. הרצון מגיע לגבול. גם נטשה מאוד רוצה. היא פורשת את רגליה, נותנת לאצבעותיי לשקוע עמוק במעיים שלה… הברזל רועם.
נערת ליווי יום
מקשקש ברזל. זה עובד מהגלריה שמעביר לחם לתא. לחם בבקתות מורם מוקדם בבוקר. אני שוכב על העור, לא פוקח את עיניי. זה היה רק חלום. איך יכולתי אפילו בחלום לשכוח את המצלמה הפוסטית הזו, את הכלא הנורא הזה, את חלקי הבלתי מעורער. שכחתי. תודה, נטשה! הזזתי את אצבעות ידי, הם עדיין זכרו לגעת באיברים הנשיים העדינים.
איזה חלום נפלא! כמה טוב היה לי בזה! הנה… יש כאן מזל רע. כמה זמן אני בלי אישה? ארוך, ארוך מאוד. אני לא רוצה לפתוח את העיניים. האם יש יום שלם של ייסורים לפנינו? יום שלם של פחד, יום שלם של חוויות. יום שלם של ייסורים וחוסר תקווה.
אני מחכה שהזקפה שלי תדעך, אני יורד מהעור העליון שלי. שוב הפרצופים האלה, הקירות האלה שלא ניתן לפרוץ אליהם. האם אי פעם אהיה חופשי? אולי כן, אולי לא. כמה רחוק היא ממני, רצון. אף אחד שם לא באמת מחכה לי. ונערות שיחה? נטשה היא חלום. היא לעולם לא תחלום שוב.
ברגי דלת הברזל רעמו, אנחנו יוצאים לגלריה, לבדיקת הבוקר. זה קיץ, צורת הלבוש היא תחתונים ונעלי בית. הרופא בודק את האסירים, מלווה בשומרים. בדיקה רשמית-הם יצאו, ואז הפנו את גבם, ואז חזרו לבקתה. הרופא הוא אישה נחמדה בגיל העמידה, בלונדינית. היא לא מתקרבת לאסירים, אבל מכאן ניתן לראות עיניים ירקרקות, שפתיים שמנמנות ארגמניות, אצבעות ידיים מסודרות. גם הדמות לא רעה-חזה גדול, אגן רחב בינוני, גם המותניים נוכחים. עשרות עיניים גבריות רעבות מציצות בשקיקה בפניה ובדמותה של נערת השיחה. אבל מבטו של הרופא מחליק על המבנה, לא עוצר באף אחד.
