17-08-14
כעסתי על הבן שלי, כן הוא עדיין יודע להביא אותי למקומות שכבר הרבה זמן לא הייתי. הילדים שלנו הם המורים הכי גדולים שלנו. סיפור אמיתי מאמש שנותן לנו הבנות מתי להכניע את האגו עוד דרגה – חלום מלמד הבנות גבוהות.
הוא לא עמד בהבטחה שלו (יותר נכון שאני החלטתי שהבטיח), אחרי פרוייקט משותף שעשינו יחד, הבן שלי השאיר את כל הבלגאן והלכלוך מפוזר בכל הבית והודיע שהוא רוצה לנוח ויעשה זאת אחר כך. המונח “אחר כך” לרוב על פי תפיסתי זה “לעולם לא” והאש התחילה לעלות בתוכי. לא התאים לי לעבור את השבת עם כל הבלגאן בין הרגליים. אז התחלתי בטוב וביקשתי, והמשכתי בטונים גבוהים והוריתי ואיבדתי קצת את השליטה ולקחתי חלק מהדברים ושמתי בחדר שלו… ויש עוד לסיפור אבל הסיפור לא באמת משנה.
התוצאה שנינו כועסים, מבוצרים בעמדותינו, מוכיחים אחד את השני. לא התחשק לי הפעם לוותר, השתלטה עלי “הילדה הקטנה” שלא בא לה לוותר ושיזלזלו בה ושלא יספרו אותה וכל הכפתורים נלחצו. והפעם גם הלכנו “לישון” עם זה (מה שבד”כ אני מקפידה שלא). שנינו לא נרדמנו ומלחמת הכוחות המשיכה עד 04:00 בהפגות. משהו בי לא התחשק לו להיות הבוגרת והמודעת ורציתי לחנך ולהכניע. יודעת הכול, שזו לא הדרך ועברתי קורסים ולמידות, אבל לפעמים גם החלק הזה משתלט ולא היה בי כוח לפעול אחרת.
לאחר ליל שימורים הצלחנו להירדם ואז חלום מאיר עיניים הופיע:
בחלום הייתי עם המון אנשים באולם תיאטרון גדול ובדיוק נגמרה ההצגה ואנשים מתחילים לצאת ואז אני רואה את הבן שלי מדבר עם אחד מהבעלים של האולם, שהמבנה של האולם מסוכן מדי ואין איך לצאת ממנו אם יש סכנה. בעל האולם הסביר לו באדיבות שיש ממש לידו חלון, שאפשר לנשום ממנו ולצאת. הם יצאו שניהם לגג, בכדי להראות לו שיש דרכי יציאה נוספות מהאולם. הבן שלי היה מרוצה שיש דרך יציאה נוספת ופתאום, מול העיניים שלי הוא החל להחליק למטה, ראיתי אותו נופל מהגג לאדמה ולי לא היה כל דרך לעצור זאת.
רצתי החוצה וראיתי אותו שם מונח, התקרבתי בפחד עצום והוא חייך אלי. מסתבר שהייתה זו נפילה יחסית קטנה והוא רק נשרט בכמה מקומות. אני בהקלה רבה שהבנתי שלא קרה דבר נורא, נישקתי וחיבקתי אותו ללא הפסק ואז התעוררתי…
רצתי לחדר שלו וחיבקתי ונישקתי את הילד המדהים שלי, שבסך הכול היה צריך ממני סולם לרדת מהגג ולא יכולתי לתת לו. אז אני לא באה להאשים את עצמי, אני יודעת שלפעמים גם אני “נופלת” במלכודות האגו המתוחכם וכל מה שאני רוצה להמשיך מכאן – זה לגדול. ללמוד שבפעם הבאה, אני אנשום לפני, אשתה כוס מים, אדבר את הלב, אבין שגם אני לא הייתי ברורה מספיק בציפית שלי ואמצא דרך מתוחכמת לתת לבן שלי סולם. אנו האמהות הם עמוד התווך של הבית וכשאנו בחוסר איזון ולא יודעות לפעול נכון מהמקום הגבוהה, כל הבית נכנס למערבולת. זו האחריות שלנו, ללמד את עצמנו לפעול ממקום גבוהה ולא להיכנע לכוחניות ולאגו, כי זו לא הדרך. לתרגל, למצוא איזון, שיתוף, כבוד, הכלה והקשבה ומשם לפעול.
אז אמהות יקרות (ולמעשה גם אבות) תמצאו את העוצמה הפנימית בכם ותנו לילידים סולם לרדת בו.