מדוע אנו לא מרוצים כל הזמן? כל הזמן עסוקים במה חסר לנו, מה אין לנו מספיק, מה עוד אני יכול להשיג? אם רק היה לי יותר מזה, אז זה היה מצוין! למה כל כך קל וטבעי לנו להיות בתודעת חוסר. האם זהו הטבע האנושי? האם זוהי החברה המודרנית? האם יצרנו לנו מצב בלתי נסבל, שאף פעם לא נהיה מרוצים ממה שיש לנו? האם תמיד זה ירדוף אחרינו בכל תחומי החיים ותמיד נרצה יותר ממה שיש לנו? איך יוצאים מהלופ הזה? איך אפשר להיות מאושר אם אני עסוק כל הזמן במה שאין לי?
מאד חשוב לשאוף קדימה, לרצות דברים כי כך אנו מניעים את עצמנו להשיג אותם, אלו שאיפות שגורמות לנו לפרוץ לעבר גבולות חדשים, לכיוון מטרות גבוהות יותר, זה חלק מהמוטיבציה שלנו להתקדם ולהתפתח. אבל איפה הגבול? איך אנו משאירים גם זמן ליהנות ממה שיש לנו? להיות מאושרים מהמקום שהגענו אליו.
אולי פשוט צריך רק להחליט שאני מתחיל להתמקד בשפע שיש לי, בתוכי, מסביבי ! אולי אם רק נפנה לכך תשומת לך ואנרגיה, זה יעשה את ההבדל? להסכים לתת להודיה על מה שיש לנו בחיים תשומת לב ולהקדיש לכך זמן. זמן הוא מצרך כל כך יקר בימינו, הרי הכול קשור לסדרי העדיפויות שלנו. אם רק ניתן זמן לעצמנו להתבונן ביש, נצליח להוקיר אותו יותר, ליהנות ממה שכן יש לנו וסוף סוף למצוא את האושר בתוכנו.
ביקום קיים חוק קוסמי, הנקרא חוק המשיכה. אנו פועלים בחיים מתוך יחסי גומלין של אנרגיות שונות. כל מחשבה וכל כוונה שלנו משדרת אנרגיה מסוג מסוים ליקום. כשאנו נמצאים בתודעת חוסר אנו מהדהדים תדר של חוסר ונזמן לחיינו עוד מהחוסר הזה. אם נלמד לאמן את המוח שלנו להתחיל להתמקד בחיוב, ביש, נתחיל להדהד תדר של שפע ליקום ונמשוך אותו לחיינו.
שאיפות, רצונות יצירת מציאות, זימונים – גם הם חשובים! וחשוב להקדיש להם גם זמן ואנרגיה – הם אלו המאפשרים לנו להתפתח. אולם כשאנו הופכים אותם למרכז, למהות, לדבר היחיד החשוב – אנו הולכים לאיבוד ושוכחים ליהנות מהדרך.
המפתח נמצא באיזון בן השניים, כל אחד בהתאם לתקופה בה הוא נמצא. יש זמנים בחיים שיש לתת יותר אנרגיה לממש עצמנו ולהתפתח קדימה ויש זמנים, שפשוט צריך לטבול בתוך היש וליהנות ממה שהשגנו עד כה ולעיתים ניתן לעשות את שניהם במקביל. המרוץ המטורף שאנו רגילים להיות בו, אינו מאפשר אושר אמיתי. אם לא נדע לעצור, לנשום, להתבונן, להוקיר, לא נדע ליהנות מהיש לעולם.
הפרפקציוניסטים בינינו מנסים להגיע למטרה המושלמת, יש להם צורך שהדבר יעשה בדיוק באופן שבו הם חושבים שהוא צריך להיעשות. וכל עוד הדברים אינם מגיעים לרמת השלמות שהם מבקשים, התוצאה אינה מספקת אותם. למעשה נוצר בחייהם מצב מתמיד של אכזבה מעצמם ומעשיהם, שבו הם לא מצליחים לספק את מטרתם. חשוב להבין שנוצר כאן מצב של אשליה – הצורך להגיע למושלם. אין דבר כזה מושלם! כל פעם שנגיע קרוב למושלם, יהיה משהו נוסף שיהפוך אותו למושלם יותר וכך כמו תקרת זכוכית המתרוממת כל פעם שאנו מתקרבים אליה. אותה המטרה לעולם לא תושג ותשאיר את אותם פרפקציוניסטים במצב תמידי של תסכול ותודעת חוסר.
בכדי לאפשר לנו לצאת מלופים כאלו בחיינו, יש חשיבות רבה, להגדיר את המטרות בצורה שניתן לכמת אותם, שיהיו מדידים וכך יש לנו יעד מוגדר להגיע אליו ולא מטרה מופשטת. בנוסף, חשוב בכל שלב מהתהליך להיות בחמלה עם עצמנו, שאנו עושים את הכי טוב שאנו יכולים, במסגרת המשאבים שעומדים לרשותינו. וכך אני יכול גם ליהנות מהדרך וגם להגיע למטרה מבלי לכלות את כוחותיי לחלוטין.
הודו על מה שיש, גם הפשוט והשולי לכאורה, יש בו עולם ומלואו. ובמתן תשומת לב אליו אנו נפתחים אל העולם ונותנים לו להביא לנו את מתנותיו. למשל: על הבית שאנו גרים בו, על הבגדים שאנו לובשים, על האוכל שיש לנו, על הבריאות שלנו, על השמש בשמיים, על אגל טל על עלה, על חיוך של ילד ועוד. היקום שם בשבילנו והדרך בה נבחר לחוות אותו, תשפיע על החוויה שלנו. הכול תלוי בנקודת המבט, שנבחר להתבונן ממנה – הכול תלוי בנו!
כשנצליח למצוא את האיזון המקודש, כל דלתות השפע יפתחו בפנינו – הכול אשליה ואם נדע להתבונן נכון מעבר לאשליה, נצליח לראות את הקסם שנמצא שם.
מאמר מאת גלית בר-יוסף
מלוות תהליכי מודעות והתפתחות אישית, מפתחת שיטת “קול הקריסטל” לשינוי תודעתי, מנחת סדנאות להתפתחות ומודעות, מפגשי מדיטציה בתקשור בשילוב קול ומנחת מעגלי נשים. אני משלבת מגוון שיטות וכלים בין היתר שיטת המסע, דמיון מודרך, תטא הילנג, תקשור, ריפוי בקול וכלים אנרגטיים רבים נוספים בשילוב אנרגיית הקריסטל.
שיטת “קול הקריסטל” הינה שילוב של טכניקות שונות אשר יוצרות שינוי עמוק ומהותי במטופל. התאוריה טוענת שלכל תא בגוף האנושי יש זיכרון רגשי, המשפיע עלינו, גם שנים אחרי שהתרחש ותופעה זאת גובה מאתנו, מחיר יקר וכואב. למעשה, מאחורי כל בעיה פיזית יש מקור ריגשי שרוצה התייחסות וריפוי. כשאנו נותנים את המענה התודעתי ומרפאים את פצעי העבר, הסימפטום הפיזי יכול להשתחרר מגופינו.