הצורך לדבר עם מישהו ששומע אותי, שמקשיב, שרוצה לשמוע, שנוכח.
הרצון לגעת בלב ולהסכים להיות שם.
הפחד שעולה כשהצורך לא ממומש, פוגם, כואב, לוחץ…
פחד להיות יותר מדי ניידי, להישמע תלויה, להראות חולשה, חופרת.
כל אותם מילים פוגעות ש-40 שנה ליוו אותי, אני לא כל כך יודעת אחרת…
לא מוכנה יותר להיות במקום הזה, יש בי הצורך והוא שלי והוא בריא והוא נקי ואני אוהבת אותו וזקוקה לו.
רוצה את החיזוק, את המילים המגבות, את המילים היציבות, את החיבור המתחזק.
רוצה להיות מי שאני, כפי שאני מבלי לפחד מהתגובה של החיצון.
לעמוד מול העולם ולהצהיר בקול גדול, אני הנני!
מחבקת את הפחד, רואה אותו, מכבדת אותו ובוחרת אחרת…
בוחרת להיות, בוחרת להשמיע, בוחרת לשמוע, בוחרת נוכחות מלאה במהות הפנימית שלי.
בוחרת להכניס אותך לחיי, ממקום מלא, ממקום שלם, מידיעה שהחיבור של הלב יכוון אותנו,
ידריך אותנו, להיות קשובים, לדעת איך לגשת או איך להתאים, ממקום שלא מבטל אלא מקבל,
בוחרת ביש , בפתוח, בנוכח, ביציב, בקיים…